אם אתם מעוניינים ללמוד על האלגנטיות של תרבות המדבר, הריאד המרוקאי הוא מקום טוב להתחיל בו. דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בתוך ה"מדינה", העיר העתיקה, מטיילים בסמטאות הצרות ומלאות האדם, מדי פעם אתם מפנים את הדרך לסוחר שעובר עם חמור עמוס בסחורה על גבו, ומכל עבר הרוכלים בשוק, מציעים את מרכולתם בקול. השמש הצפון אפריקאית מסנוורת בעיניים ואז מתוך ההמולה, נפתחת מולכם דלת עץ גדולה וכבדה שמובילה אתכם אל עולם חבוי והרמוני, קסום ושקט. זהו הריאד המרוקאי.
הריאד, הנקרא גם ראודה בערבית מרוקאית פירושו גן סגור. המונח בא לייצג בתים מרוקאים מסורתיים ששופצו ושוחזרו ונפתחו לציבור כמו גסטהאוסים אינטימיים. בעבר, שימש הגן כ"פנים" של הריאד ושם נהג בעל הבית לקבל את אורחיו. הגן היה לסמל סטטוס, שמיצב את כוחו החברתי, הפוליטי והכלכלי של בעליו. ככל שגן הריאד היה גדול יותר כך העיד הדבר על בעל בית עשיר וחזק יותר.
הקירות החיצוניים של בתי המגורים בעיר העתיקה דומים זה לזה ויוצרים את המעברים והסמטאות של המדינה וזהו הקונטרסט הבולט ביותר, בין הרחוב הציבורי העגום והזניח והמגורים הפנימיים המעוטרים. כשתיכנסו מהרחוב, תיפתח דלת הריאד לסטוואן , פינת ישיבה צנועה בה ניתן לקבל את האורחים מבלי להפריע לבית הפנימי. מכאן יוביל מסדרון אל הבית ואל הגן הפנימי. הגן יהיה תמיד מלבני או מרובע ובמרכזו ניתן למצוא מעיין טבעי, מזרקה או מפל מים מלאכותי. בגן הפנימי טווסים מטיילים ומשוטטים בחופשיות, מבלי לחשוש מנוכחות האורחים והוא צפוי לכלול עצי הדר מקומיים, דקלים, ויסמין. הניחוחות שלהם מוסיפים לשלווה של המים המטפטפים, ויוצרים מעין נווה מדבר.
סוג זה של בנייה, עם חדרים ציבוריים ופרטיים המאורגנים סביב חצר פתוחה מרכזית, מאפיין מאוד את הארכיטקטורה האסלאמית ברחבי העולם הערבי, מבתי מגורים פרטיים למקומות פולחן ועד לארמונות הגדולים ביותר. כמה אלמנטים מרכיבים את מהותו של הריאד ומחזקים את הקשר שלו לאסלאם:
המים – תעלות שיש פתוחות מובילות מים להשקיית הגן הגדול ומזרקת המים מסמלת את מקווה ההיטהרות, בו עובר כל מוסלמי לפני כניסתו אל המסגד לתפילה. במדינות מדבריות, מים הם סמל חזק לחיים ולכן הם מוערכים. לפיכך, החצר היא המוקד של הבית והמזרקה או המעיין הם המוקד של החצר.
ערבסקות – מוטיב קישוטי המקיף לרוב את כל חצר הריאד ומוסיף זוהר לקשתות שסביב הגן. לרוב הם משלבים פסוקים חוזרים מן הקוראן, שמטרתם לפאר את השפה הערבית ולהדגיש את כוחו האינסופי של אללה
מוקרנס – אלו הם גילופי גבס או עץ ערער הנראים כנטיפים מדורגים ומקורם בפרס הרחוקה, המעטרים את הקשתות והכיפות שסביב הגן ומספרים בין היתר על מסעות של מלכים ברברים, כיבושים ואפילו מפגשים עם מלאכי שמים.
התוכנית הפנימית של הריאד נועדה למקסם את הפרטיות המשפחתית מהעולם החיצון. פרטיות כזו מוערכת מאוד, בהתאם לנורמות התרבותיות האסלאמיות.
החדרים הממוקמים בקומת הקרקע הנקראים ביטים, הם משקיפים אל החצר ומשמשים בדרך כלל כסלון ציבוריי, חמאם וחדר אוכל. מדרגות העליה לחדרים הפרטיים שבמפלס העליון, יהיו חבויות בפינות הבניין והן מעוטרות בפסיפסים צבעוניים עבודת יד וצורות גיאומטריות מורכבות. הקישוטים והפיתוחים בריאד מגיעים מעולם אמנות האסלאם, שהתפשטה יחד עם הפצת הדת, לאחר מותו של הנביא מוחמד במאה ה- 7, והגיעה לארצות צפון אפריקה במהלך המאה ה- 8. מפני שהמסורת האסלאמית אוסרת על ייצוג דמויות החיים באמנות דקורטיבית, האלמנטים המרכיבים את הריאד חוזרים על עצמם – צורות גיאומטריות או פרחוניות משמשות בסיס לעיצובי פנים. החדרים בריאד חוויה אותנטית אמיתית.
חדרי האירוח הפרטיים כוללים בדרך כלל חלונות ומרפסות המשקיפים פנימה לחצר ולא כלפי חוץ מה ששומר את הפוקוס בחצר כמרכז של כל פעילויות הבית. בעשורים האחרונים מבני ריאד רבים במרוקו נקנו על ידי משקיעים זרים, שופצו ועוצבו באופן ייחודי ובשונה מבתי המלון, הם מהווים מבני אירוח אינטימיים בהם זוכה האורח להכיר באופן אישי את הבעלים ואת הצוות, ולעיתים להשתתף בפעילויות מאורגנות כמו שיעורי בישול, ציור על אריחים, או לשכב על שטיחים ברבריים בחצר וללגום תה מרוקאי.