אֶסָוִירָה, או בשמה הקדום מוגדור, היא עיר קטנה יחסית הבנויה על חצי אי סלעי, שוכנת לחוף הים-האטלנטי על רצועה צרה ונמוכה הנמצאת בגובה 8 מטר מעל פני הים. אוכלוסיה כ-70 אלף נפש ומשמשת כבירת מחוז לאוכלוסיה. לעיר אופי מיוחד, נעים, היא מצטיינת בניקיונה וסגנונה האירופי, רחובותיה צרים ועקלקלים. אופי העיר שונה לחלוטין מאופיין של הערים המרוקאיות האחרות. גם צבעיה וסגנון הבנייה שלה שונים, וניכרת כאן התרבות הספרדית והתפיסה הים-תיכונית. העיר מוגדור ידועה בצבע בתיה, דלתותיה וחלונותיה, הקירות מסויידים בלבן, והדלתות והחלונות בצבע כחול. הכיכרות שקטים והרבה אומנים המגלפים בעץ הארז. יש בה נמל דייגים מיוחד וציורי, ובו מסעדות דגים טובות.
פרנסת התושבים מבוססת על דיג, מפעלים לשימורי דגים, תיירות, מסחר ומלאכות מסורתיות. העיר מתאפיינת בתעשיית עץ המבוצעת על ידי אומנים ובעלי מלאכה זעירים המרוכזים ליד המצודה, המגלפים בעץ הָטּויָה בגימור אומנותי מרשים ואיכותי המרוכזים ליד המצודה. אסוירה מפגינה שילוב מרהיב של סגנונות אדריכלות שונים, מוסיקה ואמנות מפותחים, בעיר שווקים צבעוניים וססגוניים. העיר לא הפסיקה למשוך אמנים ואישים מפורסמים החל מאורסון וולס וכלה בג׳ימי הנדריקס. בעיר יש מוזיאון, לארכיאולוגיה ומוצגים בו פריטים קשורים לתולדותיה של מוגדור. בעיר מתקיימים בחודש אוקטובר שני פסטיבלים חשובים של מוזיקה אנדלוסית בהשתתפות אומנים ממרוקו וספרד.
פסטיבל נוסף הוא פסטיבל ּגְנָאוָוה" בו מופיעים מוסיקאים הלבושים בדרך-כלל בגדים בצבעים שונים לרוב אדום. לראשם כובעים צבעונים ובהם שזורים מחרוזות צדפים, ושירתם דומה לאפריקנית. בדצמבר 2001 נכנסה איסאוורה לרשימה המכובדת של אתרי המורשת מטעם אונסק״ו, הכרה עולמית זו לא אינה רק בשל האופי הארכיטקטוני וההיסטורי של העיר, אלא גם בשל אורח החיים המיוחד המאפיין את אסוירה.